פסק-דין בתיק בג"ץ 66/04

השופטת מ' נאור:

1.          במסגרת קיצוצים תקציביים שוחררו מצבא ההגנה לישראל משרתי קבע רבים, ובהם העותרים, בהתאם לכללים שנקבעו בחוזרי מזכירות הפיקוד העליון. בעתירה שלפנינו התבקשנו, מלכתחילה, לבטל את ההחלטה על פיטוריהם של העותרים, כולם בני פחות מ-38 שנים. כן ביקשו העותרים כי עם פיטוריהם תוענק להם "מלוא קצבת הפרישה, הגם שלא הגיעו לגיל 40". בדיון שקיימנו ביום 24.3.2005 זנחו העותרים את שני הסעדים הנזכרים, וביקשו אחד מהסעדים המופיעים בסעיפים 1.3 - 1.5 לבקשה להוצאת צווים על תנאי (מיום 4.1.2004), לאמור:

"1.3 לחילופי חילופין, צו על תנאי כנגד המשיבים 1 ו-2, המורה להם לבוא וליתן טעם מדוע לא יעניקו לעותרים, עם פיטוריהם, את מלוא הזכויות הפנסיוניות בגין הוותק שצברו במהלך שירותם בצבא הקבע.

זאת לאור העובדה, כי אי הענקת זכויות אלו פוגעת פגיעה אסורה ובלתי חוקתית בזכות לקניין של העותרים, מהווה פעולה שלא בסמכות ו/או פעולה חסרת סבירות באופן קיצוני, באופן המחייב את ביטולה.

1.4  לחילופי חילופי חילופין, צו על תנאי כנגד המשיבים 1 ו-2, המורה להם לבוא וליתן טעם מדוע לא יבצעו, באופן רטרואקטיבי, רכישה של זכויותיהם הפנסיוניות של העותרים, לקרן צוברת, זאת בדומה להסכמים שנעשו לאחרונה בין רשויות ובכלל זה משרד הביטחון עם קופות הגמל שונות, באופן שיאפשר לעותרים 'למשוך' זכויות אלו עימם לכל מקום עבודה אחר בו יחפצו לעבוד.

1.5    לחילופי חילופי חילופי חילופין, צו על תנאי כנגד המשיבים 1 ו-2, המורה להם לבוא וליתן טעם מדוע לא ישמרו, עבור העותרים, את מלוא הזכויות הפנסיוניות בגין הוותק שצברו במהלך שירותם בצבא הקבע, באופן שיוכלו לקבלן עם הגיעם לגיל פנסיה (60 לנשים/65 לגברים)."

2.        ב-22.3.2005, יומיים לפני המועד שנקבע לשמיעת העתירה, שיגרו העותרים "בקשה דחופה ביותר לתיקון עתירה" בה התבקש כי בסעיף 1.5 (שצוטט לעיל) יופיע במקום "גיל 60 לנשים ו-65 לגברים" - "גיל 45". כמו כן, התבקשו שינויים נוספים שתכליתם להביא לכך שהעותרים יקבלו פנסיה בשיעור שצברו, החל מגיל 45 ולא החל מגיל הפרישה. בא-כוח המשיבים התנגדה לבקשה לתיקון העתירה. הבקשה, אגב, לא נתמכה בתצהיר.

3.        בפועל, צומצמה העתירה ביום הדיון כך שהיא עוסקת בהענקת (או שמירת) זכויות פנסיה לעותרים בגין שנות שרותם בצה"ל, להבדיל משאלת הפיטורין, ולהבדיל מדרישה לקבלת פנסיה מיידית.

4.        המשיבים הודיעו בתגובתם, לצד טענות משפטיות שונות שהעלו, על הסדר שהיה מצוי באותה עת בשלבי חקיקה ולפיו תתאפשר "הקפאת זכויות" בדומה להסדר החל על עובדי המדינה מכח חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970. משמעות ההסדר כפי שעמד להתקבל בחקיקה היא, כי חייל ששוחרר משירות קבע לאחר שצבר 10 שנות שירות קבע יוכל "להקפיא" את תקופת השירות שצבר, באופן שבהגיעו לגיל פרישה תשולם לו גימלה בהתאם לתקופת שירותו בצה"ל. ההסדר אמור היה לחול על העותרים, בכפוף להשבה של סכומים ניכרים ממענקי השחרור ששולמו להם. בטיוטת סיכום בין משרדי מיום 27.6.2004, שנחתם בין צה"ל, משרד האוצר ומשרד הבטחון - אליו צורפה טיוטת נוסח מוצע לתיקון חקיקה - צויין כי בכוונת הגופים החתומים לפעול לתיקון חוק שירות הקבע בצבא-ההגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה-1985 (להלן: החוק), וזאת במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005. עוד צויין כי צה"ל יודיע לבית משפט זה, במסגרת העתירה הנוכחית, על הסיכום האמור ועל הפעולות הננקטות להגשמתו. הצעת החוק צורפה לתשובה, ופורסמה עוד לפני הדיון כפרק יא' בהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2004 (ה"ח 354, בע' 435).

5.        בכפוף לכך שהצעת החוק אכן תתקבל בכנסת כלשונה (כפי שאכן ארע לאחר שמיעת הטענות) נראה היה כי נוכח העובדה שהעותרים זנחו את הטענה שיש להימנע מלפטרם (או להחזירם לשירות) ואף את הטענה שיש להעניק להם פנסיה לאלתר, לכאורה באו העותרים על סיפוקם, במובן זה שהמשיבים מוכנים להיעתר לאחד הסעדים החלופיים אותם ביקשו, והוא שזכויות הפנסיה בגין שנות עבודתם בצה"ל יישמרו להם עד הגיעם לגיל פרישה.

6.        לאחר שמיעת טענות הצדדים אכן שונה החוק: ביום 29.3.2005 התקבלה בקריאה שלישית בכנסת הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2004. החוק - חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005 - פורסם ברשומות ביום 11.4.2005 (ס"ח 346).

7.        המשיבים הודיעו לבית משפט זה (ביום 10.4.2005) כי נוכח עיגון ההסדר בחקיקה שאושרה במליאת הכנסת - "מתייתר הדיון בעתירה". על כן ביקשו המשיבים, כי נדחה את העתירה ונטיל על העותרים הוצאות משפט בהתאם. בתגובה להודעת המשיבים ביקשו העותרים (ביום 17.5.2005) כי נורה על מתן ארכה בת שלושים יום להגשת בקשה לתיקון העתירה, בטענה כי ההסדר שעוגן בחקיקה איננו חוקתי. באשר לסוגיית ההוצאות, טענו העותרים שההסדר עוגן בחוק אך ורק בעקבות הגשת העתירה. המשיבים הבהיר מצידם (ביום 19.5.2005) כי הליכי החקיקה נשוא ההליך דנן החלו מספר חודשים לפני הגשת העתירה.

8.       נוכח השינוי בחוק אני סבורה כי בצדק ציינו המשיבים כי הדיון בעתירה כפי שהיא התייתר. על טענה זו לא שמענו תגובה של ממש, זולת הגשת בקשה לתיקון העתירה. איני סבורה שיש צורך כיום לעסוק בשאלה מה היה הדין אלמלא תיקון החוק.

9.        הטענות המועלות בבקשת העותרים - במסגרתה ביקשו כי ניתן ארכה להגשת בקשה לתיקון העתירה - הינן טענות חדשות, התוקפות באופן ישיר את חוקתיות ההסדר שנקבע בחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005. מקומה של הטענה לפיה החוק אינו חוקתי - טענה לגביה אין אני מביעה כל עמדה - בעתירה חדשה ולא במסגרת תיקון לעתירה הנוכחית. על כן, יש לדחות בקשה זו.

10.      סוף דבר: יש לדחות את העתירה בלא צו להוצאות, תוך שמירת זכותם של העותרים, אם רצונם בכך, להגיש עתירה נגד חוקתיותו של החוק.

                                                                                                ש ו פ ט ת

הנשיא א' ברק:

             אני מסכים.

                                                                                                                        ה נ ש י א